החלטה בתיק ב"ש 4284/05

בקשה למעצר עד תום ההליכים

1.         כנגד המשיב, וארבעה אחרים, הוגש ביום 29.12.04 כתב אישום בת"פ 482/04. כתב האישום מחזיק 18 אישומים, מהם 13 אישומים המיוחסים למשיב (לבד או עם אחרים), מהם עשרה אישומים העוסקים בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בזיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ובמכירת חיקוי עתיקות, ושלושה אישומים עוסקים בהדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט. בשלב זה, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו בקשר עם התיק הנ"ל, בקשר עם אירועים שנולדו לאחר הגשת כתב האישום, זאת בעיקר מהטעם שהמשיב מבצע פעולות שיש בהן משום שיבוש הליכי משפט, לרבות השפעה על עדים. כן נטען כי המשיב ממשיך ומבצע פעולות שיש בהן נגיעה לעתיקות מזויפות. משפטו של המשיב טרם החל.

2.         כאמור, כתב האישום כולל 18 אישומים ו- 124 עדי תביעה. בתמצית, יובהר תוכנו של כתב האישום:

נטען כי במהלך 20 שנים האחרונות נמכרו או הוצעו למכירה, בישראל או בעולם, פרטי ארכיאולוגיה רבים שנחזו להיות עתיקות, חלקם בעלי חשיבות מדעית, דתית, רגשית, פוליטית וכלכלית עצומה, ואותן עתיקות יוצרו מלכתחילה למטרות הונאה. לא רק זאת, נטען גם כי זיוף עתיקות אלה, אשר חלקן פורט בהרחבה רבה בספרות מדעית, גרם, בנוסף לנזק הכספי, גם לעיוות חקר ההיסטוריה והארכיאולוגיה. לגבי שיטת הזיוף נטען כי שיטה זו התאפיינה בכך שבמרבית המקרים נלקחו עתיקות מקוריות ולהן נוספו כתובות או עיטורים אשר הפכו אותן עתיקות לבעלות ערך רב. עוד נטען, כי לאחר שזויפו מרבית הפריטים, צופו אותם פריטים בציפוי הנוצר באופן טבעי על עתיקה במהלך השנים, (הקרוי - פטינה), ציפוי שיוצר במומחיות כה רבה עד כי הביא להונאתם של מומחים רבים לחשוב כי העתיקות בהן מדובר אכן מקוריות. בין יתר העתיקות לגביהן נטען כי הן מזויפות, זאת בקשר עם האישומים הנוגעים לנאשם 1, יש לציין את הגלוסקמה (סרקופג בלעז) אשר נחזתה להיות כגלוסקמה בה נשמרו עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת. באישום הראשון נטען כי המשיב השתמש בגלוסקמה עתיקה מימי בית המקדש הראשון, עליה חרוטה הכתובת "יעקב בר יוסף" ולגלוסקמה זו הוסיף הנאשם, בין בעצמו ובין על ידי אחרים, את המילים "אחוי דיושע" באופן שמילים אלה יחזו להיות חלק מהכתובת המקורית המופיעה על גלוסקמה בת כאלפיים שנה. נטען כי נעשו מעשים לטשטוש התוספת על הגלוסקמה באופן שהתוספת תחזה להיות כאילו נכתבה בימי בית המקדש השני, בשל היותה מכוסה בפטינה, והנה, כביכול, מתקופת בית המקדש השני. נטען כי המשיב דאג לפרסומה של הגלוסקמה בעולם, בין היתר על ידי הצגתה למומחים אשר הוטעו לחשוב כי מדובר בגלוסקמה עם כתובת מקורית, והגלוסקמה פורסמה בעולם ויוחסה להיות הגלוסקמה בה נשמרו עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו. מאמרים אודות הגלוסקמה התפרסמו בכתבי עת מדעיים ובאמצעי תקשורת שונים. לא רק זאת, אלא שהגלוקסמה נשלחה לתצוגה במוזיאון המלכותי באונטריו, קנדה, שם הוצגה הגלוקסמה בפני רבבות צופים וכלי תקשורת מהעולם כולו. עוד נטען כי המשיב טען כי הוא מחזיק ברשותו חלקי עצמות אשר נותרו בגלוקסמה, ואשר ניתן יהיה לבצע בהם בדיקות די.אן.איי. בגין מעשים אלה מיוחסות למשיב עבירה של זיוף או כוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ופגיעה בעתיקה.

3.         אישום מס' 2 מייחס לנאשם זיוף כתובת על לוח אבן, על מנת שאותה כתובת תחזה להיות כתובת מתקופת המלך יהואש, בה מתואר שיפוץ בית המקדש הראשון. לשם כך השתמש המשיב בלוח אבן עתיק עליו נחרטה כתובת המכונה כיום "כתובת בדק הבית", או "כתובת יהואש", בה עשרות אותיות בכתב עברי עתיק. בכתובת תואר שיפוץ בית מקדש הראשון בתקופת המלך יהואש, אירוע המתואר בספר מלכים ב' ובספר דברי הימים. גם כאן נטען כי המשיב פעל פעולות על מנת שהכתובת תחזה כאילו נכתבה בתקופת בית המקדש הראשון. הכתובת הועברה למומחים על מנת שיספקו למשיב חוות דעת אשר יסייעו לו במאמציו למכור את הכתובת, ואכן, המשיב קיבל לידיו חוות דעת מומחים לפיהן הכתובת עתיקה. במהלך השנים 2001-2002, הציע המשיב את הכתובת למכירה למוזיאון ישראל לאחר שטען כי הכתובת הנה רכושו למעלה מ- 25 שנים, והוא עשה כן מתוך מטרה לזכות במיליוני דולרים.

אישומים נוספים דנים בזיוף אוסטרקונים (חרסים עתיקים עליהם כתובות עתיקות) על מנת שיחזו להיות אוסטרקונים עם כתובות מימי תקופת מלכות יהודה וחלקם נמכר בסכומים של מאות אלפי דולרים (ראה אישומים מס' 3 ומס' 5).

4.         אישום מס' 7 עוסק בזיוף שנערך בסמוך לשנת 2000, על מנורת אבן, לפיו ביקש המשיב לזייף על מנורת אבן תבליטים שונים על מנת שתחזה להיות מנורת אבן מתקופת בית המקדש השני, זאת על ידי הוספת תבליטים מסוימים. מנורה זו הוצעה למכירה.

5.         אישום מס' 8 (מיוחס גם לנאשם 2), מתייחס לזיופים שנעשו במהלך שנת 2002 או בסמוך לשנה זו. נטען כי המשיב תכנן לזייף חותם על מנת שיחזה להיות חותם ששימש את המלך מנשה בן חזקיהו, מלך יהודה, וכן מספר בולות של דמויות ידועות (בולה: שרידי טיט אשר שימש לסגירת מסמכים בעת העתיקה, ובדרך כלל הוטבעה בו חתימת החותם של השולח). לשם כך רשם הנאשם על אבן את המילים "מנשה בן חזקיהו", בכתב עברי עתיק, יצר ידית זהב לחותם, וכן נטען כי המשיב 1, בעצמו או בעזרת אחרים, זייף בולות עליהן מופיעים שמות של אנשים ידועים מתקופת בית המקדש הראשון. גם בהקשר זה נטען כי נעשו מעשים אשר אמורים להוביל למסקנה כי מדובר על עתיקות אמת, ולאחר מכן עשה המשיב נסיונות למכור אותם פריטים.  תמורת חלק מהם שולמו סכומים למעלה מ- 150,000 דולר, ואף נעשה ניסיון למכור את החותם בסכום של מיליון דולר, אלא שהמזימה נכשלה מאחר שהקונה הפוטנציאלי ערך בדיקה שהעלתה כי החותם מזויף (המוכר אף מסר למשיב שיק ביטחון בסך מיליון דולר).

6.         אישום מס' 10 דן באוסף בולות והוא מייחס למשיב (ולנאשם 2) קשר לזיוף בולות על מנת שיחזו להיות בולות מימי תקופת מלכות יהודה וניסיון למכרן (זאת במהלך שנת 1994), והמשיב אף נקט בצעדים ממשיים למכר אותן בולות.

7.         אישום מס' 11 עוסק בזיוף כתובת הירוגליפית על קערה על מנת שתחזה להיות קערה שנוצרה בתקופת הפרעונים. עפ"י הכתובת ניתן היה להבין מי היה מחריבה של העיר מגידו, שאלה אשר ההיסטוריונים והארכאולוגים אינם יודעים את התשובה עליה, והמשיב הציג את הקערה למספר מוזאונים ברחבי העולם מתוך מגמה למוכרה.

8.         אישום מס' 12 מייחס למשיב ולנאשם 2 קשירת קשר לזייף כתובת על דקנטר (מעין כד עתיק) על מנת שתחזה להיות כתובת מקורית, זאת לשם מכירת הדקנטר. ואכן, הדקנטר נמכר בסכום של 100,000 דולר.

9.         אישום מס' 13 מתייחס לאירועים משנת 1995 בדבר זיוף פריטים על מנת שיחזו להיות פריטים מהתקופה הכלקוליתית (ארבעה פריטי נחושת וארבעה פריטי המטיט).

10.       אישומים מס' 14-16 עוסקים בפעולות שנטען כי המשיב ביצע אותן מתוך מגמה של הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

11.       אישום מס' 17 מייחס למשיב עבירה של אחזקת חפצים החשודים כגנובים.

12.       אישום מס' 18 מייחס למשיב עבירה של סחר בעתיקות ללא היתר.

13.       כאמור, עתה הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בקשה זו מושתתת על הטענה לפיה המשיב יצר קשר עם אחד מעדי התביעה המרכזיים, מרקו ע'טס, וכן, כי המשיב יזם מעקב אחר החוקרים המרכזיים שניהלו נגדו את החקירה, רב פקד פגיס וראש היחידה למניעת שוד עתיקות, אמיר גנור. בשוליים נטען כי המשיב ממשיך לעסוק בעיסוקים שונים הנוגעים לעתיקות מזויפות, שכן נתפסו בביתו לאחרונה עתיקות שנחשד כי הן מזויפות ואשר לא נמצאו בביתו בחיפושים קודמים.

14.       לצורך הדיון בבקשה זו, המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה בקשר עם האישומים המיוחסים לו בכתב האישום, ובכלל זאת בנוגע לאישומים המייחסים לו הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.

15.       ועוד - אין מחלוקת על עיקר העובדות נשוא בקשה זו, דהיינו, כי המשיב שוחח עם העד מרקו ע'טאס, וכי התחקה בעניינם של שני החוקרים. באשר להתחקות אחר החוקרים: המשיב פנה למשרד חקירות על מנת שיבררו בנוגע עם שני החוקרים את פרטי יציאתם מהארץ לפני תאריך 6.12.04, ואת יעד נסיעתם. המשיב קיבל על כך תשובה מהחוקר אליו פנה, ולפיה השניים יצאו מהארץ בתאריך 5.12.04, וחזרו ביום 7.12.04. למשיב נמסר כי השניים יצאו לסין וחזרו דרך מסוף טאבה. לעניין זה הבהיר הסנגור כי המידע שנמסר היה שגוי במובן זה שהשניים יצאו לקהיר והקיצור CAI באנגלית הוחלף ב- CHI. (בעניין זה ראה הודעת המשיב מיום 13.3.05 שעה  14:45, עמ' 7 שורה 159 ואילך). המשיב וידא, לאחר ששיער כי נפלה טעות במידע שקיבל, כי יעדם של השניים, לפי מספר הטיסה,היה קהיר. בהקשר זה, יש לציין כי חומר החקירה כולל הודעה שנגבתה מאותו עד, מרקו ע'טס המתוגרר בקהיר, הודעה שנגבתה ביום 6.12.04. המשיב נחקר ארוכות בהקשרים אלה והוא מסר הסברים הן בשאלת ההתחקות אחר החוקרים לעניין יציאתם מהארץ והן באשר לקשר אותו יצר עם העד. באשר למידע אותו ביקש המשיב לקבל בקשר עם החוקרים, הסביר זאת המשיב, בגרסת המשיב בהודעה שנזכרה לעיל, כי לאחר שקיבל בתחילת ינואר את מרבית חומר החקירה לרבות הודעתו של העד מרקו, תגובת עורכי הדין אליהם פנה הייתה כי מדובר בהודעה "חשודה ובעלת ריח רע" שכן המסמך אינו חתום והמקום בו נגבתה ההודעה נמחק, וכן לא מובנים דברים רבים מתוכן ההודעה. עוד נאמר לו כי הודעה זו אכן נמסרה על ידי אותו אדם, היא נמסרה תחת איומים והפחדה: "אמרו לי לבדוק אם באמת מישהו דיבר איתו בעניין הזה, כי אם לא דיברו איתו זה חמור, מישהו מנסה לשתול לך עדות". המשיב אישר כי לא מסר לאיש החקירות אליו פנה כי מדובר באנשי משטרה. מעבר לקבלת המידע לא נטען כי המשיב יזם כל פעולה נוספת בקשר עם כך. באשר לשיחותיו עם העד מרקו, הבהיר המשיב כי מדובר בחבר וותיק, הן חבר אישי והן חבר לעסקים כאשר ההיכרות משתרעת ביניהם למעלה מ- 18 שנים במהלכן ביקרו השניים איש בביתו של זה עשרות פעמים (וכאמור אותו מרקו מתגורר בקהיר). הסיבה העיקרית בגינה התקשר המשיב למרקו, לגרסתו, הייתה לבדוק האם שלום לו והאם המשטרה לא פגעה בו בצורה זו או אחרת. לדבריו של המשיב, השיחה עם מרקו נסובה על עניינים אישיים (ראה למשל הודעה מיום 10.3.05 שעה 17:59 עמ' 2  שורה 33 ואילך). באותה הודעה מציין המשיב כי ביקש לבדוק האם החוקרים פגיס וגנור נסעו למצרים ולא מעבר לכך. עוד ציין כי בהתאם לייעוץ המשפטי אותו קיבל, הוא רשאי לדבר עם עדי תביעה, ובלבד שלא ידבר איתם על כל נושא הקשור בהליך המשפטי. יש לציין כי פנייתו של המשיב לחוקר הפרטי הייתה גלויה במובן זה שהוא הזדהה בשמו, שילם בגין השירות אותו קיבל ואף הוצאה לו חשבונית בגינה. בהודעתו מיום 9.3.05 מפרט המשיב כי שוחח בחודש פברואר עם מרקו שיחה אישית אותה הוא יזם. המשיב נשאל אם הנחה את מרקו לגשת לטלפון ציבורי על מנת לקיים את השיחה עמו, הוא השיב כי אינו זוכר כי עשה כן וכי ייתכן שמרקו אמר לו שהוא (מרקו) אינו רוצה לדבר מהבית. (לגבי טיב היחסים בין המשיב לבין מרקו, ראה הודעתו של המשיב מיום 7.3.05 שעה 18:47, עמ' 1 שורה 7 ואילך). כבר באותה הודעה הדגיש המשיב כי לא ניהל עם מרקו כל שיחה בקשר להליך המשפטי. וכן, באותה הודעה, הביע המשיב את חששותיו מדבר מה שיארע למרקו במסגרת החקירה. המשיב גם נחקר בקשר לשיחות שקיים עם אנשים מסוימים בעזה, זאת לאור פלט שיחות הטלפון שהחזיק בו, אלא שנושאים אלה אינם מובילים לכדי חשדות ממשיים, ובכל מקרה, וכפי שציין הסנגור, מדובר בחיוג שארך שבריר שניות.

16.       כאמור, אין מחלוקת על קיומן של הראיות לכאורה הנוגעות לכתב האישום וכמו כן אין מחלוקת על בסיס העובדות הנטענות בבקשה למעצר עד תום ההליכים. קיומה של עילת מעצר צפה ועולה מהאמור לעיל, זאת במסגרת הוראת סעיף 21(א')(1)(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996, הדן, בין היתר, בעילת מעצר הקמה מחשש לשיבוש הליכי משפט, השפעה על עדים ופגיעה בראיות. במעשיו של המשיב, שיחתו עם עד התביעה והתחקותו אחר יציאותיהם מהארץ של חוקריו, יש משום חשש כבד להדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, במיוחד כאשר המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לאישומים 16, 15, 14 שבכתב האישום, המייחסים לו עבירות של הדחה בחקירה ושיבוש במהלכי משפט (אישום מס' 15 מתייחס להנחייה אותה הפנה המשיב למזכירתו בטרם זו נחקרה במשטרה ובקשר לתשובה מסוימת אשר ביקש ממנה להשיב על שאלה מסוימת במידה שאותה שאלה תופנה אליה בחקירה (השאלה האם היא מכירה סוחר עתיקות בשם חאג' עומר).

17.       לעניין שיבוש מהלכי המשפט הפנה בא כוח המבקשת לכך שעולה, מפלטי שיחות המכשיר הסלולרי שהחזיק המשיב, כי המשיב דיבר עם מרקו יותר מפעם אחת, מה עוד שהשיחות נעשו ממכשיר סלולרי אשר נרכש באופן שאי אפשר לשייך את הבעלות בו למשיב. עוד נטען כי המשיב מאשר קיום קשר עם אנשים נוספים במצרים, שם יושב העד מרקו, אולם הוא נמנע מליתן פרטים באשר לזהות אותם אנשים או מהות השיחות אשר היו לו עם אותם אנשים. ב"כ המבקשת אישר כי המשטרה לא יצרה קשר עם מרקו לאחר אותה שיחה שקיים עימו המשיב.